ילדים, בדיוק כמו מבוגרים, סובלים ממתחים נפשיים. הם צריכים להסתגל לדרישות ולמגבלות חברתיות, חייבים לקום בזמן, להתלבש, לאכול(לא תמיד את מה שהם רוצים), להתחלק עם אחיהם באהבת ההורים, לחוש חסרי אונים מול מבוגרים "כל יכולים" ולהתמודד עם קשיים יומיומיים רבים אחרים.
התוצאה במקרים רבים היא התנהגות רגוזה ותוקפנית.
הילד מתקשה לעמוד בלחץ מבטא אותו בכעסים, אלימות, צעקות, גסויות, התנהגות דווקאית, השתוללות, מועקות וחרדות, ואחרי כל אלה-גם ברגשות אשם על התנהגותו ה"רעה".
ילדים סובלים גם מפחדים בעיקר בלילה: מפלצות, שדים, מכשפות, חיות טורפות, ענקים מרושעים ועוד.
יש ילדים שמרגישים לא טוב עם עצמם, כי הם ביישנים מדי, שמני מדי, נעלבים בקלות, מרכיבים משקפיים, לא מקובלים בחברה, בעלי צבע עור שונה, כי עברו חוויה לא נעימה או מרגישים לא אהובים.
לכל זאת ישנה כתובת ממש בהישג יד – בספרים. ספרי הילדים, הם כלי התמודדות מעולה עם נושאים רבים בעולמו של הילד, החל מלווי אוהב ותומך לפעילותו היומיומית וכלה בהתמודדות עם פחדים, תוקפנות, חינוך מיני ומוות במשפחה.
הילד מזדהה עם הדמויות בשירים ובסיפורים, והזדהות זו נותנת לו לגיטימציה להיפתח ולבטא במילים את רגשותיו. גם ההורים, הקוראים יחד איתו את הסיפור או את השיר מבינים כך יותר את רחשי ליבו.
בקריאה של סיפורים הילד מגלה כי אותן בעיות או אותם קשיים מצויים אף אצל אחרים וכי אין הוא יוצא דופן או חריג.
ילד נוטה להזדהות עם דמות הקרובה לו מבחינת הצרכים והבעיות, הגיל והמין. ככל שגדלה הקרבה הפסיכולוגית של הדמות לילד כן תגדל הזדהותו איתה.
בהזדהותם חשים הילדים שאינם בודדים בפחדיהם, תסכוליהם, דאגותיהם והלחצים שמולם הם עומדים.
בהכירם בדמיון שביניהם ובין הדמויות ביצירה, הם מתמודדים יחד איתן עם הבעיות המעסיקות אותן.
בשביל ילד קטן הספר הוא כמו חבר שהוא נפגש איתו שוב ושוב. הוא אוהב אותו, מנשק אותו, כועס עליו, מכיר אותו ורוצה לחוות עוד פעם ועוד פעם את עצם החוויה של הסיפור.
מה שחשוב עבורו הוא לא התוכן, כי הוא כבר מכיר ויודע מה כתוב בספר. אלא החוויה הרגשית שהוא עובר תוך כדי תהליך הקריאה.
הנושאים האהובים על ילדים בגיל הרך הם סיפורים על יחסים בין ילד לאמא או בין ילד לאבא, וסיפורים על בעלי חיים.
עד גיל שלוש הילדים מרוכזים סביב עצמם וסביב הסיפורים על ה"אני" ו "אני וגופי"…
בגיל שלוש ארבע יעניינו את הילדים סיפורים העוסקים בסביבתם הקרובה
בגילאי ארבע -חמש, בו מסוגל הילד להסתכלות פנימית ויכול לבטא במילים את הרגשתו, ידברו אליו סיפורים העוסקים ברגשות.
מה שחשוב לקרוא באוזני הילד את הסיפורים מדי יום וכל אימת שיחפוץ, ואם הילד אוהב את הספר הדיאלוג כבר יתעורר מעצמו וכך בעקבות הסיפור נוצר דו שיח.
תוך כדי קריאה אנו גם לומדים בעל פה משפטים מתוך הסיפור ומשתמשים ביומיום שלנו במשפטים האלה. הספר כאילו מחלחל לתוך החיים ומסייע בהתמודדות היומיומית עם המצבים השונים.
מבנה הסיפור הטוב ביותר לילדים בנוי על תהליך של מתח והרפייה או על עקרון הצבירה.
והחזרות, דוגמת "אחד מי יודע" בהגדה של פסח. החזרה על אותם משפטים כשבכל פעם נוסף נדבך, גורמת לילד לזכור אותם בעל פה והספר הופך למוכר, חביב ואהוב.
עולם הילד הוא עולם קסום, עולם של מאגיה. הילד בטוח שהוריו הם יצורים כל יכולים ואדירי כוח הנקודה הזו מאוד חשובה כי בעזרת הדמיון והאמונה של הילד בכו המאגי, ניתן להפוך את המפלצות והשדים לכוחות בהם הוא משתמש כדי להגן על עצמו מהחרדות והפחדים.
בעזרת הדמיון הזה יכול הילד לנצח את המפלצת או להתיידד איתה, לצחוק עליה או איתה ולהפוך אותה לחברה שלו.
דרך השירים והסיפורים ניתן להגיע לעולמו של הילד הביישן, האיטי, המסתגר, הנעלב מכל מילה, השמן שכולם לועגים לו. השירים והסיפורים המתארים את המצוקה יכולים להוות בסיס לשיחה ודיון, לפעמים עם כל הקבוצה.
דרך ביטוי הרגשות והעמדות כלפי הילד בסיפור, הילד מסיק מסקנות לגבי עצמו, לומד שלכל אחד יש קושי או חיסרון, אבל לכולם יש זכות קיום ויכולת התמודדות עם החיים.
