יש חשיבות גדולה לכך שההורים מקריאים סיפור לילד, במיוחד הורים עסוקים. את האינטונציה, השאלות והתשובות, הישיבה המשפחתית הקרובה-שום קלטת לא תחליף. אילו סוגי סיפורים קיימים, וכיצד הם משפיעים על הילד. שעת סיפור…
שום טלוויזיה, וידאו, ספר קלטת או שעת סיפור מקצועית לא יחליפו לעולם את אבא ואמא מספרים סיפור. גם אם קולם צרוד, קריאתם אינה רהוטה והיא חסרת פעלולים ועיטורים מוסיקליים.
פסיכולוגים ומחנכים מרגישים כי הקשר הנוצר בין הילד להורה המספר חשוב במיוחד בעידן שלנו, שבו ההורים טרודים מאוד. רגעי הסיפור הם "הרגעים האמיתיים" המחייבים את ההורה להתמסר כליל למטרה זו.המגע הפיסי בין הילד לבין ההורה בשעת הסיפור, הקול, האינטונציה, הקצב, מבע העניים, חזרה על קטעים, שאלות, תשובות, הערות ותגובות של שני הצדדים, כלן אלה חשובים לא פחות מתוכן הסיפור וממסריו החינוכיים.
קריאה לילדים, החל מגיל הרך ביותר, גם כשנדמה לנו שאין הם מבינים או מבינים חלקית, מחנכת את הילד לעבור מן הלשון הדבורה ללשון הכתובה. לא כל ילד שמתמצא בלשון דבורה מסוגל להקשיב לטקסט ספרותי. צריך לחנך להקשבה ללשון הכתובה והמעבר חייב להיות רך. הטקסטים לקטנים, המקילים עליהם את המעבר הזה, מרבים להשתמש בשיוך הקונקרטי, שהוא ממאפייניה של הלשון המדוברת.
בטקסטים אלה מצביעים על החפצים ומזהים אותם – זה פרפר, זאת קוביה, תמיכת האיור הכרחית. גם יסודות אונומטופאים – צלילים המחקים את האובייקט, תורמים לשיוך וזיהוי. למשל – קוקוריקו, הב-הב, מיאו.
בגיל 4-5 מתגלים אצל הילד ניצנים ראשונים של חשיבה מופשטת. הוא מתחיל להבחין בין עבר לעתיד, מתעניין בסיפורים עם עלילה. מסתפק בפחות תמונות ומעשיר את שפתו.
בגיל שש הלשון הדבורה מכילה כבר גם את הלשון הכתובה. בכיתה א' עולה יכולת ההקשבה ליצירה ספרותית.אולם, כאשר הילד מתחיל לקרא בעצמו, מתרחשת אצלו נפילה. הוא מסוגל להאזין לטקסטים מורכבים, אך מתקשה לקרוא כאלה.
מהם סוגי הסיפורים הנפוצים וההיבטים הפסיכולוגיים העומדים מאחוריהם?
המעשייה. ז'אנר סיפורי שכולנו גדלנו עליו. היא על-זמנית ועל-מקומית (היה היה בארץ רחוקה…) ובכך היא עונה, לדעת פסיכולוגים רבים, על צרכים נפשיים סמויים של כל גיל. המעשיות נחלקות לשלושה סוגים: נשיות – כמו סינדרלה וכיפה אדומה. גבריות – החתול במגפיים, ג'ק ואפון הפלא. הגיבור יוצא להרפתקאות כדי להשיג בדרך כלל אישה…. המעשייה המעורבת – עמי ותמי, קיים איזון בין הגיבורה הנשית והגיבור הגברי.
רבים יצאו נגד האכזריות הגודשת את סיפורי המעשיות וגורמת פחדים לילדים. הם טענו שמעשיות אלו נכתבו על ידי אנשים מופרעים.
המפנה ביחס למעשיות מיוחס לפסיכולוג ברונו בטלהיים. בעקבות ספרו המפורסם "קסמן של אגדות" החלו להחזיר את העיבודים האכזריים ביותר של המעשיות אל קהל הילדים.
כך הותרה לילדים גרסת האחים גרים לסינדרלה. וכמובן אין עוד צורך לקשור סרט ורוד לראשו של הזאב מכיפה אדומה. נקודת המוצא של ברונו בטלהיים היתה שהמעשיות עונות על צרכים נפשיים של כל אדם, בכל מקום ובכל גיל, שכן הן נוגעות בבעיות קיומיות. הוא מצא כי הסיפורים הללו פותרים תסביכים בשלב התת מודע ומונעים את המעבר שלהם למודע ויצירת רגשות אשם.
המשל הז'אנר הראשון שעובר לילדים בראשית ימיה של ספרות הילדים בעברית. תיאור בעל החיים המדבר, על פי תכונה בולטת אחת, כמו השועל הערמומי, העורב הגאוותן, האריה החזק וכד', מתאים לצורת החשיבה של הילד בגיל הרך. גם העלילה שהיא חד קווית וכוללת סיפור מעשה קצר ועימותים אלמנטריים, נתפסת בקלות.
יש להתאים את הסיפור המשל לגיל השומע. בגיל הרך 2-5, יש להתרכז בסיפור העלילה בלבד, ללא הנמשל. לגילאי 8-9 ומעלה אפשר לחזור ולספר משל ללא נמשל, כשההנחה היא שהילד אשר שמע את הז'אנר, יוכל לפענח את מוסר ההשכל על פי הבנתו.
האגדה. זהו סיפור קצר שבמרכזו מתרחש לגיבור נס (אנשי הספרות מבחינים הבחנה ברורה בין מעשייה לאגדה, לפיה סיפורים רבים המכונים בפינו אגדות הם בעצם מעשיות, כולל אגדות אנדרסן והאחים גרים). הנס נובע מכוח עליון.
באגדות יוון מודגש כוחם של האלים אילו באגדות ישראל הדגש הוא על ייחודו של אלוהים. מבחינה זו סיפור האגדה דומה לסיפור המקראי ושניהם משלימים זה את זה.
הסיפור הדידקטי. מטרתו להעביר מסר כלשהו בתחום ההתנהגות. גיבור הסיפור הוא בדרך כלל בן גילו של הנמען, והבעיה המוצגת היא מן הבעיות של גיל זה. מבנה העלילה הוא ברור: תמיד תופיע הבעיה ולאחריה תהליך ההתרה. לצד הגיבור הילד, שהוא מרכז הסיפור, מופיע גיבור משני, שהוא על פי רוב אדם מבוגר שתפקידו להדריך את הילד ולסייע לו במציאת הפתרון.
חשוב לציין שהמסייע בסיפור הדידקטי אינו גורם פלאי הפותר לילד את הבעיה, אלא מישהו הנותן בידי הילד כלים להתמודדות.
סיפורים אלה חשובים לגילאי 3-2 ואהובים עליהם. גם הם תורמים להעשרת השפה והדמיון של הילד ולפיתוח מודעות סגנונית.
