הייתי רוצה לומר משהו להורים על הסיפור לילדיהם. / ס. יזהר ז"ל
מתוך ראיון שקיימה יעל גבריאלי עם הסופר ס. יזהר ז"ל
רק זה, ספרו סיפורים לילדיכם. אתם עצמכם ולא הקלטת. אתם והוא יחד, במעגל אחד של נוכחות חיה וחמה. ספרו כששמח לכם וספרו כשעצוב. הביטו בעיניו וספרו. מה שהוא צריך זו היא ההתכוונות אליו. אליו מכל העולם. הוא כעת במרכז עולם היחד והסיפור. אין צורך להיות "מומחה" לספר סיפורים, או שחקן גדול, או זמר מפורסם – צריך רק להיות כאן ולהתכוון אל הילד הזה, בין אם קוראים לו מן הכתב, ובין אם מספרים מליבכם. צריך אדם מספר אל אדם. יד ביד. הולכים יחד, שומעים יחד את הסיפור כשהוא מסופר ותוך כדי כך, מגלים יחד ושומרים על ריתמוס הסיפור, זה אולי חשוב מכל, לקרוא בשמירת הריתמוס, ולזרוק סיפורים ממותקים ולזרוק סיפורים מזויפים, ולזרוק סיפורים חינוכיים , או סטריליים או חנפניים עם תמונות ממותקות ותוכן שקרני מתחנחן חנפני. ורק לזמרר בטון הנכון את ריתמוס הדיבורים, את דיבור גיבורי הסיפור ואת דיבורי הנוף ואת דיבור מירווחי השינויים הזורמים. לא צריך ללמוד איך, כל אם נולדה יודעת וכל אב נולד יודע: לספר מה שנראה להם יפה, ליחד את ההתכוונות לשומע זה. לא רק בגובה הווייתו, אלא גם בגובה השמיים וימי בראשית.
סיפור עושה דברים שונים הוא גם מפייס והוא גם מרגיע, והוא גם מעורר ומדרבן, הוא עושה מתח והוא עושה פורקן, הוא מעיף אל מחוזות שלמעלה מן הטבע והוא מוודע את הנתון והשקוע בטבע המצוי, ותמיד כאילו נראה היה לראשונה ומתגלה מחדש. הפלא גר במציאות היומיומית והיומיום פורח אל המופלא. רק בלי לזייף את העולם לעולם ילדותי, בל לנחם בשיר ובלי להרגיע בסירוס הרע לטוב. מסגרת הסיפור שמתחיל ונגמר, ושעושה כמן תחום מוגבל בעולם האינסופי הגדול, היא יסוד הניחום והריתמוס ה נושא כרוח והממשיך כנהמת הים. הוא המרגיע, והכוונה היא, שבין המספר ובין הילד היה אתה חביבי, מרכז היחד הזה .
שעורי הספרות החשובים ביותר, ואלה שעושים את קורא הספרות הטוב, הם הסיפורים לילד הקטן. סיפורי אימא. סיפורי אבא, ומי שמתכוון לפתוח עולם עשיר לפני הצעיר כשיגדל יתחיל בשירי הערש ובסיפורי היום יום. סיפורים שהומצאו בן רגע וסיפורי אגדות עולם ומאלה יבואו הדיווידנדים הגדולים ביותר לעתיד לבוא, יותר מכל שעורי בית הספר.