הדבורה, היונה ועץ התפוחים
כתבה ואיירה: טויה טאולו עריכה: עמנואל בן סבו
גינת היונה הייתה היפה בין הגינות בעמק החיות.
היונה הייתה גאה בגינתה ואהבה כל שיח וכל פרח שבה, אך יותר מכל אהבה את עץ התפוחים.
כל תושבי העמק באו להתפעל מיופיו של העץ הפורח.
שכנתה הקרובה ביותר- הדבורה החרוצה באה גם היא אל העץ.
כהרגלן של הדבורים, עפה ישר על אחד הפרחים, ינקה ממנו צוף, פיזרה אבקה וזימזמה לה שירי דבורים עליזים.
כאשר ראתה היונה את הדבורה מרחפת בין פרחי עת התפוחים שלה, התרגזה וקראה בקול כועס:
" דבורה ! איך את מעיזה לגעת בפרחים בלי רשותי ? חוצפה שכזאת ! תני לעץ שלי לפרוח בנחת, הניחי לו !"
"אבל יונה , שכנתי היקרה", השיבה הדבורה.
רק לטובתך העבודה שלי. אינך יודעת שהפרחים זקוקים לדבורים כמוני כדי שבבוא הזמן יהיו פירות ?"
אבל היונה רטנה, "כשאת מרחפת לך כך את עלולה לפגוע בפרחים והם חלילה יפלו. חפשי לך עצים אחרים. העץ שלי יניב פרי גם בלי עזרתך !".
"כרצונך", אמרה הדבורה הנעלבת, עפה ולא חזרה יותר לגינה של היונה.
היונה המשיכה לטפל בגינתה האהובה, הישקתה, עישבה, גזמה וניקתה.
בבוא הזמן החלו לנשור פרחי עצי הפרי וגם פרחי עץ התפוחים של היונה.
כל יום בדקה היונה האם כבר יש פירות על העץ, אך כל יום התאכזבה מחדש.
עד שיום אחד, סוף סוף ראתה היונה תפוח אחד שגדל על העץ היפה שלה.
"אינני מבינה" נאנחה היונה, "העצים של השכנים נושאים פרי בשפע והעץ שלי, היפה מכולם, רק תפוח אחד בודד".
לקראת ראש השנה הכינו כולם מאכלים מתוקים כדי שהשנה החדשה תהיה טובה ומתוקה.
רימונים, תמרים , דבש ותפוחים.
כולם- חוץ מהיונה.
"הדבורה צדקה", חשבה היונה.
"היא צדקה ואני כעסתי והעלבתי אותה בלי סיבה ומגיע לי שיש לי רק תפוח אחד על עצי…"
הלכה היונה אל ביתה של הדבורה, מתביישת ומצטערת.
הקישה על הדלת וכשפתחה, הדבורה אמרה לה:
"שכנתי הטובה, אני מבקשת סליחה, האם תסלחי לי על שכעסתי והעלבתי אותך, ללא כל סיבה ?"
"כמובן שאסלח לך " אמרה הדבורה.
"נשכח את מה שהיה ונתחיל דף חדש לכבוד השנה החדשה, בפיוס, חברות ושכנות טובה".
ערב החג הביאה היונה את התפוח האדום שגדל על העץ שבגינתה, הביאה הדבורה דבש זהוב, הן ישבו ליד השולחן וטבלו את התפוח בדבש המתוק.
מאז- כל שנה ושנה, עץ התפוחים של היונה נושא פרי בשפע, תפוחים גדולים יפים ומתוקים !
